מוסך איציק ודיצר בע"מ נ' יוסף

פסק דין

לפניי תביעה שטרית בהליך של סדר דין מהיר אשר החלה עם הגשת חמישה שטרות שנמשכו על ידי הנתבעת לביצוע בתיק הוצאה לפועל שמספרו 34-13277-11-7.

הנתבעת הגישה התנגדויות לביצוע השטרות ובקשתה התקבלה.

לטענת הנתבעת אין התובעת זכאית לפרעון השטרות וזאת מאחר שהשטרות נגועים "במרמה", תרגיל "עוקץ" שנעשה לנתבעת על ידי מר אילן סבח (ז"ל), לו ניתנו השטרות.

עוד טענה הנתבעת כי לא נתקבלה כל תמורה בגין השטרות וחלה עליהן כשלון תמורה מלא.

נוסף על אלו טוענת הנתבעת כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשטרות.

התובעת מכחישה את טענות הנתבעת לרמאות ולחוסר תמורה ובנוסף טוענת כי הינה אוחזת כשורה בשטרות.

השאלות הצריכות הכרעה בפסק דין זה הן, האם הגנת הנתבעת בדבר "מרמה" וכשלון תמורה מלא הוכחו, ככל שכן, האם התובעת אוחזת כשורה בשטרות והאם טענות הנתבעת גוברות על זכויותיה של התובעת מכח דיני השטרות.

בפתח דבריי יצויין כי לאור העובדה שעסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין ינומק באופן תמציתי על פינה 214 טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א").

דיון:

עניינה של תביעה זו יסודו בעילה שטרית.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת הינה צד רחוק לשטרות וכי טענות הנתבעת הינן כלפי צד שלישי, מר אילן סבח (ז"ל), בגין עסקת יסוד שנסובה סביב, כך נטען, הלוואות שנלקחו ממר סבח ז"ל ומתן המחאות חתומות לידיו ללא קבלת תמורה נגדית.

אמנם התובעת הינה הנפרעת בשיק וככזו נחזית להיות צד קרוב לשטר, אולם כבר נפסק, כי כאשר הנפרע בפועל הוא צד ג' והוא אינו חלק עסקת היסוד, אזי קיימת גם לו אפשרות להיות אוחז כשורה על פי פקודת השטרות, למרות באופן פורמלי הוא צד קרוב לשטר (ראה: ע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה פד"י נ"ג (1)132); ע"א 364/83 ונדה מזרחי נ' פרדי יעקב, פד"י מ"א (3) 420, 406).

טענת ההגנה, כאמור, כלפי התובעת כצד רחוק מתמצות בשתיים:

האחת, כי השטרות ניתנו מתוך מרמה, חוסר תשומת לב, ובעבירות פליליות חמורות.

השניה, כי לא התקבלה כל תמורה עבור ההמחאות נשוא דיוננו.

המסגרת הנורמטיבית מצויה בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות:

"29. (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת "אוחזת בשטר" ומכאן עומדת לזכותה מיידית החזקה הקבועה ברישא סעיף 29(ב) לפקודת השטרות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה".

ואולם, על פי הסיפא של סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, נשאלת השאלה האם הוכיחה הנתבעת שהקיבול או הוצאת השטרות היתה פגועה ברמאות בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, ואז חובת הראיה מוחלפת עד שתוכיח התובעת כי לאחר אותה רמאות או אי חוקיות, ניתנו השטרות בתום לב ובערך בעד השטרות.